בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' תמרי ואח'

החלטה

1.המבקש, הוא הנתבע 2 בכתב התובענה, הגיש בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות וזאת בהתייחס לתובענה שהוגשה נגדו, בגין ערבותו לחוב הלוואה שנטלו החייבים העיקריים, אלה וסרגיי לדרוטין, מהמשיב.

2.לטענת המבקש, החייבים העיקריים פיגרו בתשלומי ההלוואה החל מיום 01/09/95 ואילו התובענה הוגשה ביום 15/12/08, קרי לאחר חלוף תקופה של 13 שנים וארבעה חודשים ממועד תחילת מרוץ תקופת ההתיישנות. על כן נטען כי התובענה התיישנה ודינה להידחות על הסף. בנוסף נטען כי מיצוי ההליכים לא הקים שתי תקופות התיישנות שונות, האחת בשביל החייבים העיקריים והשנייה לערבים המוגנים וכי למבקש הזכות לטעון כל טענה העומדת לחייבים העיקריים, לרבות טענת התיישנות.

3.המשיב טוען לעניין זה כי מועד תחילת היווצרות הפיגורים בהלוואה, אינו רלוונטי כלל לעניין טענת התיישנות מצד ערבים מוגנים, שכן מועד היווצרות העילה כנגד הערבים הינו מועד מיצוי ההליכים כנגד החייבים העיקריים. לעניין זה נטען כי ההליכים כנגד החייבים העיקריים בתיק זה, מוצו למעשה עם מתן צו כינוס בפש"ר כנגד החייבים העיקריים וזאת בתאריכים 04/05/08 ו – 27/05/08.

בנוסף נטען כי הערבים חתמו בנובמבר 1998 על כתב תיקון להסכם הערבות, כך שממילא לא ניתן להעלות טענות על תחילת מרוץ ההתיישנות, קודם למועד זה.

4.בהחלטה מיום 10/01/10, במסגרת בש"א 2791/09, קבע כב' הרשם כפכפי כי הבקשה תועבר להחלטת שופט ומשכך הועברה הבקשה לטיפולי.

דיון ומסקנות

5.מנספחי כתב התביעה עולה כי קיים הסכם הלוואה משנת 1995 ובנוסף לכך חתמו החייבים העיקריים והערבים על תיקון הסכם הלוואה, ביום 26/11/98. יוער כי המועדים האמורים אינם מפורטים בכתב התביעה עצמו ועולים רק מנספחיו. בנוסף יוער כי לכתב התביעה לא צורף הסכם ההלוואה מיום 08/03/95 אלא רק נספחו מיום 08/03/95, עליו חתומים החייבים העיקריים והערבים.

תיקון תשנ"ב לחוק הערבות תשכ"ז – 1967 חל על חוזי ערבות שנכרתו לפני יום ה – 14/05/98 ואילו תיקון תשנ"ח לחוק הערבות תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות") חל על חוזי ערבות שנכרתו לאחר יום 14/05/98.

מכאן, שעל הסכם ההלוואה מיום 08/03/95 חל תיקון תשנ"ב לחוק הערבות, בעוד שעל המסמך שכותרתו "תיקון הסכם הלוואה" חל תיקון תשנ"ח לחוק הערבות.

6.הן תיקון תשנ"ב והן תיקון תשנ"ח קובעים את התנאים בהם רשאי נושה להגיש תובענה כנגד ערב יחיד (תיקון תשנ"ב) או כנגד ערב מוגן (תיקון תשנ"ח).

בסעיף 17 ג' (תיקון תשנ"ב) נקבע כי:

" (א)לא תוגש תובענה נגד ערב יחיד אלא לאחר שנתקיימו שניים אלה:

ניתן פסק דין נגד החייב;

(2)יושב ראש ההוצאה לפועל אישר שעל מנת להיפרע מהחייב, נקט הנושה בכל הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתה על דירת מגורים או למימוש משכון על זכויותיו בדירת מגורים, והכל כשהם סבירים בנסיבות העניין.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי נושה להגיש תובענה נגד ערב יחיד למילוי ערבותו אם התקיים אחד משני הסייגים הבאים:

(1)החייב נפטר, הוכרז פסול דין, ניתן נגדו צו כינוס נכסים, או יצא מן הארץ לצמיתות; היה החיוב מובטח במשכנתה או במשכון לא יחול סייג זה, אלא אם כן קבע בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל, לפי הענין, שנעשו מאמצים סבירים לאיתור החייב או למימוש המשכנתה או המשכון;

(2)היה החייב תאגיד – ניתן נגדו צו כינוס נכסים או צו פירוק".

בסעיף 27 (תיקון תשנ"ח) נקבע כי:

"(א)לא תוגש תובענה נגד ערב מוגן אלא לאחר שנתקיימו שניים אלה: